"מהנדסים, שמרו על ראש פתוח": ריאיון עם המהנדס כורש חלפרי

עולם ההנדסה האזרחית חווה חידושים רבים בעשורים האחרונים. אינג' כורש חלפרי, אחד המהנדסים הוותיקים והבולטים ביותר בתחום ומי שעומד בראש החברה "ארמה מהנדסים", חווה את השינויים האלה מקרוב. בריאיון שערכנו עימו קיבלנו פרספקטיבה של 40 שנות ותק ושל מי שאת השכלתו רכש בחו"ל, אך את הקריירה בנה בישראל. המסקנה שלנו: העתיד כבר כאן, והוא לא מתכנן לעזוב בקרוב.
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אינג' כורש חלפרי, המנכ"ל והבעלים של חברת "ארמה מהנדסים", עוסק כבר למעלה מ-40 שנה בתחום ההנדסה אזרחית. את ההכשרה האקדמית שלו רכש בטכניון בטהרן, ועל אף שסיים את לימודיו באופן רשמי בשנת 1981, החל לעבוד בתחום כמה שנים קודם – במקביל אליהם. עד היום עסק, בין היתר, בעבודות פלדה, תכנון מבני תעשייה, תכנון גשרים לנתיבי ישראל ולמע"צ ועוד. במסגרת עבודתו זכה להתנסות במגוון טכנולוגיות חדשניות שהתפתחו עם הזמן בתחום, ורכש פרספקטיבה ייחודית הנובעת מהמעבר בין מדינות ומשנים רבות של עשייה בתחום.

כדי ליישם טכנולוגיה צריך ידיים שיודעות לעשות את העבודה

מהו האתגר שעמד בפניך כעולה חדש בעל השכלה ממדינה זרה?

מעבר לאתגר השפה, נתקלתי בקושי להיקלט לעבודה בתחום ההנדסה. על אף שהייתי כבר בעל ניסיון מוכח, הכירו בידע שלי רק באופן חלקי, ושלא בצדק: רמת הלימודים באיראן בתקופה שבה למדתי היא בעיניי גבוהה יותר מזו שיש בישראל. דבר נוסף ומשמעותי מאוד שאני פוגש בשטח הוא היעדר הניסיון. אני עבדתי באיראן תוך כדי הלימודים, וכאשר סיימתי אותם כבר הכרתי את העבודה. בארץ – בוגרי תואר בהנדסה יוצאים מהאקדמיה רק עם ידע תיאורטי, והיעדר הניסיון ניכר בשטח.

ריאיון עם המהנדס כורש חלפרי
המכללה להנדסה, אוניברסיטת טהראן. צילום: Pirehelokan

 

איך בכל זאת מצאת עבודה בתחום לאחר שעלית לישראל?

לאחר תקופה ארוכה של חיפוש עבודה, הצעתי את עצמי כשרטט, ולאחר מספר חודשים, כשהוכחתי בקיאות מקצועית, כבר עברתי לבצע עבודות הנדסיות. אתגר נוסף שעמד בפניי היה למידת התקן הישראלי הייחודי, השונה מאוד מהתקן האירופי. הופתעתי לגלות ערב-רב של שיטות הנדסיות שמיושמות על פי התקן הגרמני, הצרפתי והבריטי. הבנתי שכל מהנדס עובד לפי השיטה שלו, כיוון שרוב המהנדסים הם עולים חדשים.

האם הערב-רב של השיטות משליך כיום על היכולת ליישם טכנולוגיות חדשות?

הנדסה אזרחית היא תחום שמרני מאוד. זה לא תחום שמתקדם מהר כמו תחום האלקטרוניקה למשל. מי שמשפיע על הנושא של קבלת טכנולוגיות חדשניות הם בעיקר הקבלנים והיזמים, כיוון שכל טכנולוגיה חדשה שנכנסת לשוק מצריכה היתכנות הנדסית, ולאחר שזו קיימת – נדרשת היתכנות כלכלית, וצריך ידיים שיודעות לבצע את העבודה, קבלן שיֵדע ליישם את הטכנולוגיה בפועל. אי אפשר לתת לכל אחד לעשות את זה. לכן, זה שקיימת טכנולוגיה לא אומר שישתמשו בה.

שיפור חיזוק סיסמי בגשר רכבת רחובות

 

אתה יכול לתת דוגמה לטכנולוגיה שהשוק התקשה להכניס לשימוש?

זה קרה עם סיבי פחמן CFRP ועם סוגים שונים של דבקים כימיים, וגם עם תקרות דרוכות. באופן אישי, הכרתי את הטכנולוגיה כבר לפני 25 שנה, כאשר רק מעטים הכירו אותה – אפשר היה לספור אותם על כף יד אחת: היו ארבעה קבלנים שידעו לעשות את זה, ויזמים לא הכירו את הנושא, מה שהפך את העניין ליקר מאוד. רק כאשר יזמים וקבלנים כמו בנין הארץ נכנסו לתחום, הדברים התחילו לזוז, והיום הם כבר בשימוש תדיר.
תשכחו מסדקים: טכנולוגיית התקרות הדרוכות

אם כבר הזכרת תקרות דרוכות: מהם העקרונות ההנדסיים מאחורי הטכנולוגיה הזו?

אנחנו יודעים שבטון קונבנציונלי יודע לקבל לחצים, אבל לא טוב במתיחה. בבטון מזוין (Reinforced Concrete), לעומת זאת, הברזל שמשלבים בבטון מאפשר מתיחה וכושר התנגדות גבוה יותר. הרעיון בתקרה דרוכה הוא להכניס מראש לחץ במקומות נבחרים לפי כמות הדריכה שאנחנו רוצים ליצור. את הדריכה עצמה מבצעים באמצעות כבלים ייעודיים, והעומס המלאכותי שיצרנו מתנגד לעומסי השימוש של האלמנט ומקזז את חלקם. המוצר שמתקבל הוא איכותי יותר, כזה שלא יהיו בו כמעט סדקים.

מהי המשמעות של דריכת אחר (Post Tensioning)?

בשיטה הזו, דורכים את הבטון באתר הבנייה עצמו, לאחר יציקת הבטון. כלומר, מניחים כבלי פלדה על גבי סולמות, שרוולי מתכת או צינורות פח לפני שיוצקים את הבטון, אך עדיין לא דורכים אותם. רק לאחר שהבטון עצמו נוצק, התקשה והתחזק, מותחים את כבלי הפלדה באמצעות מכשור מתאים, והלחיצה מאפשרת לבטון הדרוך המוגמר לעמוד בלחצים בהצלחה, מבלי לקרוס עם כוחות מתיחה ועומסים שונים. בשיטה האחרת, דריכת קדם (Pre-Tensioned), דורכים את הכבלים לפני יציקת הבטון, ולאחר שהבטון שנוצק התקשה והתייצב – חותכים את הכבלים המותחים, והפלדה בתוך הבטון נותרת מתוחה. משתמשים בשיטה הזו כדי להכין חלקי בטון מוכנים מראש, כמו לוח"דים. היתרון בדריכת קדם הוא שהאלמנט מגיע לאתר הבנייה כאלמנט מוכן שנעשה בתנאי מעבדה, ולכן הוא מדויק מאוד.

הבנתי שיש שתי שיטות שונות בדריכת אחר – BONDED, ו-UNBONDED. מה ההבדלים ביניהן?

העיקרון בשתי השיטות הוא אותו עיקרון, אלא שבשיטה אחת הכבלים מנותקים מהבטון ואינם דבוקים אליו (UNBONDED), ובשיטה השנייה מזריקים דייס צמנטי, (טיט סמיך שתפקידו העיקרי הוא להגן על כבלי הפלדה מפני החלדה) לתוך שרוולי הפלסטיק העוטפים את הכבל, ומדביקים את הכבלים לבטון.

הדריכה הכוללת הדבקה (Bonded Post Tensioning) יוצרת מבנה הרבה יותר עמיד, כיוון שאנחנו לוקחים בחשבון מבחינת הרס גם את החומר של הכבל. כאשר לא מדביקים את הכבלים, אם מאיזושהי סיבה הכוח ישתחרר – נניח במקרה של קידוח – הכוח של הדריכה יעלם. בשיטת ההדבקה, הכוח עובר לבטון, ולכן אם כבל נפגע – זו פגיעה נקודתית, ובשאר התוואי שלו הכבל מעביר את הכוח לבטון. זה בטוח יותר, אבל אין צורך להשתמש בזה בכל מבנה. משתמשים בדריכת BONDED בתקרות חשובות, כמו קורות של גשרים, במקומות שבהם יש עמודים תומכים, ובמקומות בעלי נטייה להחליד. זו שיטה יקרה יותר, וחבל לייקר את תהליך היכן שלא צריך.

דריכת אחר (Post Tensioning)

זה מוכח מחקרית: תקרות דרוכות מאפשרות חיסכון של 15% בממוצע בעלויות הבנייה

מהם היתרונות של תקרות דרוכות בדריכת אחר בענף ההנדסה האזרחית?

בהשוואה לתקרה קונבנציונלית – מדובר בהייטק: אם נשווה בין שתי תקרות עבור מבנים בעלי אותו מפתח ואותם עומסים, בתקרה הדרוכה נוכל להקטין עובי של תקרה ב-20% לעומת התקרה הקונבנציונלית. אם אנחנו מדברים על מבנה של 40 קומות, יש לזה השפעה על הגובה, על היסודות – שיהיו זולים יותר, זה מקטין את כמות הברזל והבטון, והדברים האלה ניתנים לכימות, יש להם משמעות כלכלית ישירה. יש היום מחקרים שמוכיחים שתקרה דרוכה מאפשרת חיסכון בסדר גודל של 15%. בארה"ב משתמשים בשיטה הזו בקרוב ל-50% מהמגדלים והמבנים. כן צריך לדעת לעשות את זה, וזה בא לידי ביטוי באיכות כוח האדם שמביאים. אם תקרה קונבנציונלית כל פועל יכול לצקת, הרי שבמקרה של תקרה דרוכה – צריך פועלים מדויקים יותר, שמודעים לחשיבות העבודה שהם עושים.

יש מקומות שבהם אי אפשר ליישם תקרות דרוכות?

כמעט בכל מקום שבו אפשר ליישם תקרה קונבנציונלית, אפשר גם להשתמש בטכנולוגיה של תקרה דרוכה. יש אתגרים, אבל יש להם פתרונות, כמו אפשרות לדריכה מבפנים במקרה הצורך. מבחינה הנדסית כמעט שאין מצבים שפוסלים אפשרות של שימוש בשיטה הזו, והשיקול המרכזי יהיה כלכלי – במפתחים של פחות משבעה מטרים לא כלכלי ליישם תקרה דרוכה. כן צריך לקחת בחשבון שעובי התקרה קטן יותר מתקרה רגילה, ואז נכנס העניין של נוחות השימוש, כיוון שזה משפיע על הרגשת התנודות של התקרה. בבנייני מגורים זה פחות מפריע עקב הריצוף שמעבה את ההפרדה, אבל בבנייני משרדים זה משמעותי יותר. גם לזה יש פתרונות – אנחנו בודקים את התדר העצמי של התקרה בהתאם לתקנים הרלוונטיים, בעיקר בהתאם לתקן הקנדי.

האם מהנדסים צריכים הכשרה מיוחדת כדי לתכנן תקרות דרוכות?

בפירוש כן. לצערי, ועד כמה שידוע לי, באוניברסיטאות לא שמים דגש על הנושא. מהנדס יכול לצאת מהאוניברסיטה בלי להכיר בכלל את הנושא של בטון דרוך. למהנדסים צעירים אין מספיק ידע. בהיבט הזה, הרשת יכולה לעזור. יש היום הרבה חומר שאפשר לקרוא לבד וכך לרכוש עוד ידע.

באילו פרויקטים שתכננת השתמשת בתקרות דרוכות?

הפרויקט האחרון שבו יישמתי תקרה דרוכה הוא במגדל BBC בבני ברק. זו טכנולוגיה שימושית במגדלים, כי שם יש משמעות כלכלית גדולה יותר. השתמשנו בתקרות דרוכות גם במגדל ICON, במגדל דוידסון ובמגדלי עזריאלי, שם נתקלתי באתגר הנדסי מסוים: בקומות המסחר נדרשו עומסים כבדים מאוד לצד גיאומטריה צפופה, והיה קשה לדרוך את התקרות. אבל כמו שאמרתי, לכל אתגר יש פתרון, וגם במקרה הזה מצאנו דרך לפתור את הבעיה – שילבנו קורות דרוכות ודרכנו את התקרות במספר שלבים כדי להתגבר על העניין הגיאומטרי.

מגדל ה-BBC TOWER

גם השמרנים מבינים: העתיד כבר כאן

הריאיון הזה יתפרסם במרכז הידע לחיזוק מבנים של "בנין הארץ". אתה מכיר את החברה הזו?

בנין הארץ פיתחו את הנושא של חיזוק לוח"דים באמצעות סיבי פחמן. לפני שנתיים, מהיותי המתכנן של לוח"דים למפעלים, פנו אליי המתכננים של בנין הארץ עם הרעיון הזה, והציגו לי את החישובים שהם עשו. בדקתי את הנושא לעומק, וראיתי שהחישובים שהוצגו לי אכן מתאימים לתקן ההנדסי. זה היה מעניין מאוד בשבילי לראות איך בנין הארץ התאימו את החישובים לתקנים ההנדסיים ומצאו פתרון חדשני.

כיצד מהנדסים שומרים על עצמם מעודכנים בחידושים מקצועיים?

אני באופן אישי חבר בארגונים אמריקאיים ומתעדכן דרך המגזינים שמפרסמים מידע על תקינה, חומרים ומחקרים. בארץ אין לצערי הרבה עבודות מחקר בהיקפים כמו אלו שנעשים בחו"ל, ולכן חשוב לצרוך מידע ממקורות אחרים. מאותה סיבה, המידע ברשת, באתרים ממוסדים ומבוקרים כמו מרכז הידע לחיזוק מבנים שמפעילה חברת בנין הארץ, הוא דבר מבורך מאוד שיכול בהחלט לסייע למהנדסים להישאר מעודכנים.

 

אילו התפתחויות אתה צופה בתחום ההנדסה האזרחית בשנים הקרובות?

ככל שיהיו יותר קבלנים שיודעים לדרוך תקרות ומהנדסים שיודעים לתכנן אותן, הנושא הזה ייכנס יותר לשוק. אני מקווה שזה ייכנס גם לתקן הישראלי. מעבר לזה, אני חושב שייכנסו בעיקר חומרים מרוכבים שנכנסים לשימוש בהדרגה, כמו סיבי פחמן, שהשימוש בהם ילך ויתגבר לדעתי. אני מאמין שנראה גם דבקים שונים, וסוגים שונים של בטון – כרגע הבטון הכי חזק בתקן שלנו הוא ב-60, אבל אני מכיר מדינות שבהם משתמשים ב-120. אני מאמין שנראה את הדברים האלה בארץ בעתיד הקרוב.

לסיום, מתוך הניסיון רב השנים שלך – מה היית ממליץ למהנדסים צעירים?

לא להגביל את עצמם רק לידע המקומי, אלא ללמוד על עוד תקנים, חומרים וטכנולוגיות. להכיר את התקינה הבינלאומית – האירופית והאמריקאית למשל, שמהן אפשר ללמוד הרבה, והכי חשוב: לשמור על ראש פתוח.

אהבתם? שתפו!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
על מה עוד תרצה לקרוא?