אדריכלות מוגדרת כ"אומנות הבנייה", צמד מילים שלא בהכרח מסתדר בראש שהרי בנייה מצריכה ידע הנדסי וחישובי שלא בהכרח מסתדר עם אומנות. את אדריכל השימור אורי פדן זכינו להכיר במסגרת פרויקט התלייה וההרמה של בניין לשימור במתחם ישיבת "עץ החיים" בירושלים, והמפגש איתו פתר לנו את החיבור שבין אומנות לבנייה. ישבנו לריאיון עם אורי כדי לשתף אתכם בנקודת המבט האדריכלית של הפרויקט אשר על הפן ההנדסי שלו כבר פירטנו בקייס-סטאדי שאותו תוכלו לקרוא כאן.
ממתחם סרגיי בירושלים ועד בית הכנסת הגדול בתל אביב
משרד האדריכלים של אורי פדן מתמחה בשימור מבנים מאז 2006. המשרד מספק שירותי ליווי בפרויקטים של שימור ושיקום, תיעוד, פיקוח על הכנת תוכניות בניין ערים (תב"עות) והגשת בקשות להיתרים. בין הפרויקטים המיוחדים שבהם עוסק המשרד בשנים האחרונות אפשר למצוא את מתחם סרגיי בירושלים, את בית הכנסת הגדול בתל אביב, את רחוב הביל"ויים בגדרה, ופרויקטים נוספים בטבריה, בעכו ובפתח תקווה.
ריאיון זה מתקיים לאור מיזם ייחודי שבוצע בירושלים, במסגרת שימור של מבנה בסמוך לשוק מחנה יהודה במרכז ירושלים. משרדו של אורי פדן ערך את תיקי התיעוד של מספר מבנים במתחם "עץ החיים", שאחד מהם הוא מבנה גן הילדים ההיסטורי של הישיבה, מבנה עתיק בן יותר ממאה שנה, שנבחר לשימור כחלק מפרויקט פיתוח רחב שבנייתו החלה לפני כשנתיים.
במסגרת הפרויקט, המבנה ההיסטורי חוזק ונכלא בתוך קונסטרוקציית פלדה, נותק מיסודותיו, הורם על ידי מערכת בוכנות הידראוליות בחמישים סנטימטרים ונתלה על יסודות חליפיים וזאת על מנת לאפשר ביצוע של חפירת שבע קומות חניון תת קרקעי תחתיו, ונוסף על כך כדי להתאים את המפלס שלו למפלס של המבנים האחרים בפרויקט.
"לכל מקום האמת שלו ולכל אדם הסיפור שלו"
אדריכלות שימור מצריכה תפיסת עולם רחבה וידע רב תחומי שמשלב אדריכלות ובינוי ערים, תרבות, אומנות, חברה, אנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה ועוד. התחלנו את הריאיון בשאלה הבסיסית: מאיפה מתחילים?
אורי, איך ניגש אדריכל שימור למיזם שנוגע לבניין היסטורי?
בשלב הראשון אנחנו מכינים תיק תיעוד. תיק תיעוד מכיל בתוכו מספר פרקים: פרק של הבנת הסטטוטוריקה, כלומר הרקע המשפטי של המקום, פרק של הבנת האדריכלות, שכולל את השרטוטים של המקום, איך הוא כיום, איך הוא היה במקור, ומהם השינויים שחלו בו ואיך הוא התפתח. נוסף על כך, יש סקר היסטורי שמכיל את הסיפור של המקום, על הנפשות שחיו בו, על הגיבורים שעברו בו או האירועים שהתרחשו בו. תיקי תיעוד הם הדרך לגלות מקום ולהבין אותו, וגם את המהות של השינויים שמתחוללים בו, כי יש מקומות שלשינויים יש סיפור משל עצמם ואז אתה בעצם הולך לנווט או להוביל שינוי נוסף.
כלומר, אדריכל שימור חייב להיות מסוגל "לוותר על האגו" ולהשתלב בסיפורו של מקום?
אני חושב שזה נכון לגבי כל אדריכלות, לא רק אדריכלות שימור. יש ביטוי של רנצו פיאנו, האדריכל שתכנן את מרכז פומפידו בפריז, שאמר שלכל מקום יש את ה"גנוס לוקי" שלו. כלומר, ה"גן" של המקום, המהות. את זה אתה מחפש כאדריכל. זה נכון שכאדריכל שימור זה מקבל דגש גדול יותר, כי אתה בא מנקודת המוצא שגם המבנה שקיים שם וגם החברה שמתנהלת שם, גם התרבות סביב המקום הזה וגם האירועים שקורים שם – כולם בעלי חשיבות, ושימור הוא לא תמיד רק המבנה עצמו.
תוכל לתת דוגמה?
יש לנו פרויקט בתל אביב באזור של פלורנטין מערב, אזור עם תכונה מאוד גדולה, וחשוב מאוד שלא רק המבנים יישארו אלא גם המהות של המקום שזה מלאכות, תעשייה קלה, נגרות וכיוצא בזה. הצורך הוא למצוא את ערכי המקום ולשמור אותם. אז אני מאוד מאמין בזה וחושב שזה גם המקום שממנו התחברתי לשימור.
ובכל זאת, השימור צריך לאפשר לבניין להמשיך לחיות גם במציאות חדשה. איך מאזנים?
אכן. בשימור יש צורך לפתח את המקום. לבצע התאמות למציאות. למשל, בחצר סרגיי יש חדרי שירותים שנמצאים במגדלים שבחצר. בייעוד מתוכנן של מלון מודרני, אי אפשר לעשות שירותים בחצר. אתה חייב לעשות התאמות להיום. זה נכון גם לגבי שימושים נוספים שלפעמים משתנים ומתפתחים.
האם השקפה זאת רלוונטית גם לפרויקט השיקום במתחם עץ החיים?
גם במיזם עץ החיים, מדובר במבנה שהתחיל כמבנה מגורים, הפך לישיבה, לגן ילדים, והיום אמור להפוך למבנה מסחרי. יש כל הזמן התפתחויות. אתה צריך כל הזמן לבדוק את עצמך, לבדוק את ערכי המקום, לבדוק אם אתה מצליח לשמור על האותנטיות של המקום. זאת המשימה. זה משמעותו של שימור. ההצלחה שלך נמדדת ביכולת לשמור על אותנטיות של מקום שממשיך להתפתח, וזה הכיף.
"הייתה לנו הזכות להציל את מבנה גן הילדים במתחם עץ החיים"
ספר לי קצת על פרויקט שימור מבנה גן הילדים במתחם עץ החיים. כיצד ניגשתם לעבודה הזאת, מה תכננתם?
את מבנה גן הילדים הייתה לנו את הזכות להציל, כי בשלב שאנחנו נכנסנו למיזם, המבנה יועד להיות חלק ממבואה במגדל, כלומר שבפועל היו משאירים איזושהי חזית או חלק ממנה, שהיה משולב בתוך מבואה של מגדל. זה היה הופך את המבנה למין קישוט. תיק התיעוד אפשר לנו להעביר את חשיבות המבנה ואת הצורך להפוך אותו לחלק מהמתחם במקום לשלב אותו בתוך מגדל.
מה בתיק התיעוד של הבניין גרם לך להבין שחייבים להציל את המבנה הזה?
ראשית, יש לו ערך אדריכלי גבוה, הוא דוגמה יפהפייה לבנייה העות'מאנית של סוף המאה ה-19. כמו כן, יש את הערך ההיסטורי: גן הילדים היהודי השני שנבנה מחוץ לחומות, וזאת נוסף לעובדה שהוא חלק ממתחם ישיבת עץ החיים שגם לה יש סיפור היסטורי. ערך נוסף שיש למבנה הוא הערך הטכנולוגי: הוא בנוי בקומות, מאבן עם מילוי על בסיס דבש, הכולל סיד ולעיתים חרסית. ולבסוף, גם בשלמות שלו יש ערך. שמרנו על המבנה ולא על חלק ממנו.
לצורך הפרויקט, נתלה הבניין על יסודות חליפיים והורם בחמישים סנטימטרים. מדוע?
המתחם עבר תהליך ארוך של תכנון מורכב הכולל שילוב של הרבה פונקציות: מלונאות, מגורים, מסחר, מרכז ספורט. תת-קרקע גדול עם חניונים ופעילות גם על הקרקע אמור להיות ציבורי ופתוח לקהל ופתוח לציבור בכלל. כל המערכת הזאת יחד עם המבנה לשימור צריכה לעבוד יחד, ובאיזשהו רגע מסוים הייתה הבנה שהמפלס של המבנה נמוך מכל הקרקע שסביבו. ובגלל שבכל מקרה הייתה תוכנית לתלות אותו כדי לבנות תחתיו את החניון, החליט האדריכל איאן באדר ממשרד PEI, שזה המשרד שתכנן את הלובר בפריז, יחד עם האדריכלים המקומיים – אריה קוץ, יגאל לוי, והיום זה ברעלי לויצקי כסיף – להרים את המבנה למפלס הרחוב.
זה אולי נשמע פשוט, אבל להרים מבנה בשלמותו בחמישים ס"מ זה מבצע הנדסי מורכב, לא?
בהחלט. מדובר באחד ממיזמי הבנייה המורכבים ביותר בישראל. הוא כלל את ההתמודדות ההנדסית של המשקל האדיר של המבנה הזה, וניתוק שלו מהקרקע בלי לזעזע אותו יתר על המידה. צריכים להבין שהמבנה בנוי מאבנים ועפר, שהמקבילה של זה עבור מי שלא נמצא בתחום של הנדסה אזרחית היא ארמון בחול, מודבק ברוח הטובה.
כאדריכל, איך הייתה העבודה מול אנשי "בנין הארץ" שתכנננו וביצעו את ההרמה?
יצא לי במסגרת הפרויקט הזה לעבוד עם אנשי "בנין הארץ". קודם כול, כל הכבוד שהם לקחו על עצמם את האחריות והרימו את הכפפה לאתגר הנדסי וטכנולוגי שהוא כמעט פורץ דרך בישראל. אני מסיר את הכובע בפניהם, וגאה שיצא לי להשתתף בפרויקט.
כלומר, לאדריכלי שימור יש קשר שוטף למהנדסים ולמבצעים?
יש מהנדסים שהם מהנדסי שימור, שזאת ההתמחות שלהם, והדיון איתם הוא באמת הדיון הטכנולוגי של איך לחזק כזה מבנה, איך לתחזק אותו, איך לחדש אותו, וגם לעיתים איך להוסיף עליו ולשנות אותו. על פי רוב ההמלצה שלי זה שיהיה גם מהנדס שימור שיודע ללוות ולתת מענה לצרכים של המבנה מבחינה טכנולוגית. אז כן, נדרשת הכרה של התחום הטכנולוגי בהנדסה אזרחית לביצוע אדריכלות שימור.
האם טכנולוגיות חדשות כמו יריעות CFRP מאפשרות חופש גדול יותר?
בהחלט. יש מקומות שבהם התכונות של יריעות הפחמן CFRP הן האופטימליות לטיפול במבנים לשימור. יש להן עמידות מתיחה, יש להן חתך דק מאוד, ויש מקרים שבהם מתבקש להשתמש בהן. לדוגמה: אם נדרש חיזוק של עמוד, אפשר לבצע זאת על ידי עיטוף ביריעות פחמן. אם היית עושה את זה עם בטון היית צריך עשרים סנטימטר או חמישה עשר סנטימטר של ברזל ובטון, ופה היריעה עצמה היא סנטימטר או שני סנטימטרים פחות או יותר, עם החומרים שבהם משתמשים כדי להדביק אותן. זה שומר על הפרופורציות של הרכיב האדריכלי.
לסיום, כיצד היית מסכם את התובנות שלך מהפרויקט הזה?
אני חושב שזה היה פרויקט יפה, וגם שיתוף פעולה יפה בין הצוות האדריכלי, האדריכלים של היזם ושל הפרויקט וגם של העירייה שנרתמה, הוועדה המקומית והוועדה המחוזית, מחלקת השימור, שנרתמו בשביל לקדם כזה פרויקט יפה, וכמובן המהנדסים והמבצעים של הפרויקט המורכב. אני יכול לסכם את התובנה שלי בכלל ממיזמי שימור: אנחנו בעידן של להרוס ולבנות מחדש, אבל אתה לא בהכרח מגלה את אמריקה בכל פעם שאתה בונה. אתה יכול לגלות את אמריקה דווקא מתוך הכרה והבנה של מה שהיה פה לפניך, מה הוא עשה והאופן שבו הוא עשה את זה.
