איכות הבטון נקבעת בעיקר לפי חוזקו. המהנדס המתכנן הוא זה שקובע את חוזק הבטון הנדרש, בהתאם לדרישות הקבועות לחוזקו של כל אלמנט.

מספר גורמים עשויים להשפיע על חוזק הבטון, ביניהם: סוג הצמנט ואיכותו, דירוג האגרגטים ורמת ניקיונם, איכות התוספים שהוספו לבטון (או היעדרם), שיטות היציקה והטיפול בבטון, ערבול הבטון, הטמפרטורה ועוד. המדד המקובל להערכת חוזק בטון הוא בדיקת חוזק הלחיצה שלו.

בדיקות חוזק הבטון בלחיצה נערכות מספר פעמים במהלך בניית השלד – על אלמנטים מבניים שונים, על ידי מעבדת בטון מוסמכת, כחלק מתנאי היתר הבנייה והאכלוס של המבנה. במהלך בדיקת הבטון, נציג מעבדת הבטון לוקח דגימה מהבטון המיועד ליציקה ויוצר ממנה קוביות בטון בגודל של ס"מ * 10 ס"מ. קוביות אלה נלקחות למעבדת הבטון, שם עוברות הקוביות אשפרה במים במשך שבעה ימים ולאחר מכן מתבצעת הבדיקה הראשונה. בדיקה ראשונית זאת מאפשרת לשער את חוזק הבטון, אך חוזקו הסופי נקבע רק לאחר כ-28 יום, בבדיקה השנייה. בעת הבדיקה, מופעל כוח מכבש על הקובייה, עד שהיא נסדקת ונשברת. על פי מידת הכוח המופעל אפשר לקבוע את סוג הבטון. לדוגמה, קובייה המגיעה לנקודת השבירה כאשר הכוח המופעל עליה הוא 30 מגה פסקל תדורג כסוג ב-30.

בישראל, על חוזק הבטון המתקבל להתאים לדרישות ת"י 118. על פי דרישות אלה, חוזק בטון מתאים הינו סוג הבטון +10%. כלומר, בטון מסוג ב-30 יעבור את הבדיקה כשחוזק הבטון שלו בלחיצה יעמוד בקריטריון לחיצה של 33 מגה פסקל ומעלה.