תקרות דרוכות הן תקרות עשויות בטון, הכוללות אמצעי זיון ליצירת עומס מלאכותי אשר מתנגד לעומסי השימוש של האלמנט ומקזז את חלקם. העומס המלאכותי על הבטון מכונה בשם דריכה ומבצעים אותו בדרך כלל באמצעות הוספת מאמצי מתיחה לזיון האלמנט.

ישנן מספר שיטות לדריכת בטון.

דריכת-קדם: שיטה שמתבצעת במפעלי בטון בלבד, ובמסגרתה גדילי פלדה מיושמים בתוך הבטון, ונמתחים (נדרכים) במפעל לאחר הגעת הבטון לחוזק. אלמנטי הבטון המוצקים מובלים לאחר מכן לאתר הבנייה. בשיטה זאת מיוצרים לוחות דרוכים (לוח"ד).

דריכת-אחר: שיטה זאת נמצאת בשימוש באתר הבנייה עצמו, ובמסגרתה נפרשים גדילי הפלדה לאורך ולרוחב מתווה היציקה, ונדרכים לאחר יציקת הבטון והגעת הבטון לחוזק. תקרות המיוצרות בשיטה זאת מכונות "תקרות דרוכות".